יורם אהרוני | ספורט הישגי | 19/09/2023

מידת החפיפה בין הצלחה בספורט בגילאי הנוער והצלחה כבוגרים

(בתמונה: המתחרים בגמר הריצה ל-1500 מטרים באליפות העולם לנוער בשנת 2008. היחיד מבין המשתתפים שזכה במדליה באליפות גדולה כבוגר הוא הרץ שסיים שביעי בריצה, איוואן ג'אגר, רביעי בתמונה, מספר צד 8. במשחקי ריו 2016 הוא זכה במדליית הכסף בריצת 3000 מ' מכשולים ובאליפות העולם 2017 הוא זכה במדליית הארד במכשולים, בגיל 28.  את שיאו האישי בריצת 3000 מ' מכשולים הוא קבע ב-2015, בגיל 26, שבע שנים אחרי שהשתתף בגמר אליפות העולם לנוער בריצת 1500 מטר).

תקציר מאמר שהתפרסם ב- Sports Medicine

שיטת המחקר

מחברי המאמר יצאו לבדוק שלוש שאלות: א) כמה ספורטאי נוער מגיעים לאותה רמה כבוגרים? ב) כמה בוגרים מצטיינים ,הצטיינו כבר בגילאי הנוער? ג) מהי מידת ההתאמה בין אוכלוסיות המצטיינים בגילאי הנוער והבוגרים?
נערך חיפוש שיטתי של מחקרים בנושא שנערכו בין השנים 2021-1995.  נכללו בחיפוש מאמרים שבדקו את השאלות האלה בכל ענפי הספורט האולימפיים וגם בכדורגל אוסטרלי. הגדרת גילאי הנוער הייתה לפי המקובל בכל ענף ספורט. בדרך כלל מדובר בנערות ונערים עד גיל 18 או עד גיל 19 אך יש ענפים מסוימים בהם מקובלות הגדרות אחרות. כך למשל בהתעמלות מכשירים והתעמלות אמנותית לבנות  התחרויות לנערות הן עד גיל 15. החוקרים השתמשו בהגדרות הבאות: "צעירים א" (Junior A)  - קבוצת הגיל המבוגרת ביותר  לנוער באותו ענף, "צעירים ב"  - קבוצת הגיל שמתחתיה (בדרך כלל מדובר על נערות ונערים הצעירים בשנתיים מקבוצת הצעירים הבוגרת), "צעירים ג" ו-"צעירים ד". כך למשל אם בענף ספורט מסוים קבוצת הנוער הבוגרת ביותר היא "מתחת לגיל 20" (כאלה שלא יוכלו להיות בני 20 עד סוף השנה האזרחית, לדוגמה ב-2023 יכולים להתחרות בה כאלה שנולדו ב-2004 או מאוחר יותר) הרי שקבוצת "צעירים ב" באותו ענף תהיה "מתחת לגיל 18", קבוצת "צעירים ג" תהיה "מתחת לגיל 16" וקבוצת "צעירים ד" תהיה "מתחת לגיל 14".
מבחינת הרמה הספורטיבית הגדירו החוקרים שלוש רמות: א) "רמה לאומית" – ספורטאים המדורגים עד המקום ה-20 במדינה בקבוצת הגיל שלהם; ב) "רמה בין לאומית" – ספורטאים שייצגו את מדינתם בתחרויות גדולות כמו משחקים אולימפיים, אליפויות עולם ואליפויות יבשות בגילאים השונים או שדורגו בין 20 הראשונים בקבוצת הגיל שלהם בעולם; ג) "מדליסטים בין לאומיים" – ספורטאים שזכו במדליות אולימפיות, מדליות באליפות העולם או באליפות יבשת, בגילאים השונים.
החוקרים חילקו את המחקרים שהם מצאו לשני סוגים: א) מחקרים פרוספקטיביים – מחקרים שבדקו מה היו ההישגים של המצטיינים בגילאי הנוער כאשר הם הפכו לבוגרים; ב) מחקרים רטרוספקטיביים – מחקרים שהחלו באוכלוסיות של בוגרים מצטיינים בענפי הספורט השונים ובדקו מה היו הישגיהם בגילאי הנוער. הבעיה הגדולה עם מחקרים פרוספקטיביים היא שחלק גדול מהספורטאים הצעירים המצטיינים פורשים מפעילות בספורט תחרותי  כאשר הם מסיימים את גיל הנוער מסיבות שחלק גדול מהן לא קשור כלל לספורט כמו הצורך להתפרנס, לימודים ושרות צבאי וייתכן מאד שחלק נכבד מספורטאי הנוער המצטיינים היו יכולים להצטיין גם כבוגרים אם הייתה ניתנת להם האפשרות להמשיך ולעסוק בספורט ברמה גבוהה.
נמצאו 110 מחקרים פרוספקטיביים שהתייחסו ל-38,383 ספורטאים (38.6% מהם נשים). טבלה מספר 1 מביאה נתונים על  מספרי הנבדקים במחקרים הפרוספקטיביים.
   

כמו כן נמצאו 79 מחקרים רטרוספקטיביים שמספר הנבדקים הכולל בהם היה 22,961 (42.8% מהם נשים). טבלה מספר 2 מביאה נתונים על מספרי הנבדקים במחקרים הרטרוספקטיביים.
  

החוקרים השתמשו במדד שהם כינו - percentage with equivalent competition level (PECL) -אחוז הספורטאים שהייתה להם אותה רמת הישג כנערים בקבוצות הגיל השונות וכבוגרים.

תוצאות

טבלה מספר 3 מביאה את הנתונים ממחקרים פרוספקטיביים
    

טבלה מספר 4 מביאה את הנתונים ממחקרים רטרוספקטיביים.

מן הנתונים רואים כי מעט מאד ספורטאים שהצטיינו בגיל הנוער הגיעו לאותה רמת הצטיינות גם כבוגרים וגם ההיפך הוא הנכון: מעט מאד בוגרים מצטיינים היו באותה רמת הצטיינות בגילאי הנוער. החוקרים בדקו גם את רמת ההצטיינות הגבוהה ביותר: זכייה במדליות זהב באליפויות בין לאומיות. בשישה מתוך המחקרים היו נתונים על 584 אלופי עולם או אלופים אולימפיים. 28.1% מהם זכו במדליות זהב גם כ-"צעירים א" ו-2.9% זכו במדליות זהב גם כ-"צעירים ג" (לא נמצאו משום מה נתונים על "צעירים ב").
החוקרים שילבו את נתוני שני סוגי המחקרים כדי לראות את מידת החפיפה בין האוכלוסיות השונות של המצטיינים. טבלה מספר 5 מביאה את הנתונים של מידת החפיפה בין האוכלוסיות.
   

מסקנות עיקריות

א. יש מידת חפיפה נמוכה בין הצלחה בתחרויות ספורט בגילאי הנוער ובבוגרים. רוב הספורטאים שהצטיינו כנערים לא הגיעו לאותה רמת הצטיינות כבוגרים. מצד שני, רוב הספורטאים שהצטיינו כבוגרים, היו ברמת הצטיינות נמוכה יותר בגילאי הנוער.
ב. "ספורטאים מצטיינים בגילאי הנוער" ו-"ספורטאים בוגרים מצטיינים" הן במידה רבה שתי אוכלוסיות נפרדות.
ג. הקטגוריות בהן החפיפה בין אוכלוסיות הצעירים והבוגרים המצטיינים היא  הקטנה ביותר הן אלה המתייחסות לרמת ההישג הגבוהה ביותר  ולקבוצות גילאי הנוער הצעירות ביותר. המקרה היחיד מכל הקטגוריות שנותחו שבה יותר מחצי מהספורטאים שמרו על רמתם מהנוער היה בקרב הספורטאים ברמה הלאומית במחקרים הרטרוספקטיביים, שם 60% היו ברמה לאומית גם בקבוצת "צעירים א" ורק 40% היו בקבוצת גיל זו ברמה נמוכה יותר.
 מחברי המאמר מסכמים כי לתוצאות שהם מצאו יש כמה השלכות מעשיות על טיפוח ספורטאים בוגרים מצטיינים:
א. אם המטרה היא להגיע לשיא אחרי גיל הנוער, הצטיינות בגיל הנוער היא לא כל כך חשובה וזאת לאור מה שהם מצאו כי ספורטאים שהצטיינו כבוגרים לא היו בהכרח  הטובים ביותר בגיל הנוער בעוד אלה שהיו הטובים ביותר כנערים, נטו לא להיות הטובים ביותר כבוגרים. הצלחה כבוגרים צריכה להדגיש המשך התקדמות בהישגים אחרי גיל הנוער ולא רדיפה אחרי שיאים ומדליות בגיל הנוער.
ב. ההנחה הרווחת כיום כי צריך לבחור לנבחרות הילדים, הנערים והנוער ולאקדמיות לטיפוח ספורטאים צעירים מצטיינים את הטובים ביותר באותה נקודת זמן היא שגויה. זו כמובן הדרך הקלה ביותר ולכן היא כל כך נפוצה אבל אם המטרה העיקרית של המסגרות האלה היא השגת תוצאות מיטביות אחרי גיל הנוער, צריך לחפש את אלה שנראה שיוכלו להתקדם בהישגיהם גם אחרי גיל הנוער ולנסות לזהות בספורטאים מסוימים את פוטנציאל ההתקדמות למרות שבנקודות זמן שונות בגילאים הצעירים הישגיהם הם לא הטובים ביותר.
ג.  אין היגיון  בחלוקת פרסים למצטיינים בגילאים הצעירים. לדוגמה, אלה המצטיינים במקצועות אישיים לפני גיל 15 הם בדרך כלל אלה שיש להם התבגרות מוקדמת והיתרון שלהם בגודל הגוף עלול  לגרום לכך שהם ישקיעו פחות בשיפור היכולת כי הם יכולים לנצח ממילא במינימום מאמץ. הענקת  פרסים למצטיינים בגילאים הצעירים עלולה גם לייאש את אלה שאינם זוכים בהם ולגרום להם לפרישה מוקדמת. כמו כן, הרצון להאיץ את ההצלחה בגילאים הצעירים עלול לגרום לספורטאים הצעירים לסיכונים בריאותיים מיותרים ולכן צריך לדחות את העלאת ההעמסה באימונים ככל האפשר או להעלות את ההעמסה באימונים באופן הדרגתי ומתוכנן.
4. מאמר זה לא יוצא נגד אליפויות בין לאומיות לגילאים הצעירים אך הוא מציע לבחון את הערך שלהם בפרספקטיבה הנכונה. אליפויות בין לאומיות לגילאי הנוער עשויות לתרום לנערות ולנערים לרכישת ניסיון בין לאומי, הכרת מתחרים מארצות אחרות ולטיפוח חברויות איתם אך יש תמיד לזכור כי להצלחה בתחרויות כאלה אין ערך רב אם המטרה היא להצליח בתחרויות הספורט לבוגרים.
5. לקביעת הישגים המהווים "ציוני דרך" (שיאי גילאים  או שיאים אישיים ברמה גבוהה)  בנקודות זמן שונות, במיוחד בגילאים הצעירים ביותר, יש ממש קשר הפוך עם הישגים טובים בגילאי הבוגרים. תכנון האימונים בגילאים הצעירים צריך להדגיש פעילויות מגוונות ופיתוח רחב של יכולות ולא התמקדות בהתמחות בתחום צר ורדיפה בלתי פוסקת אחרי שיאים.

מקור:

Güllich A, Barth M, Macnamara BN, Hambrick DZ. Quantifying the Extent to Which Successful Juniors and Successful Seniors are Two Disparate Populations: A Systematic Review and Synthesis of Findings. Sports Med. 2023 Jun;53(6):1201-1217. doi: 10.1007/s40279-023-01840-1. Epub 2023 Apr 6. PMID: 37022588; PMCID: PMC10185603.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.